<h1>בה"ג הלכ' עריות</h1>
<h2>דף ב.</h2>
אשת איש דקאמרינן אית לה שריותא, משתריא בגט ובמיתת הבעל דתנן וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל. מדאוריתא מנלן, (י"ג:) דכתיב (דברים כ"ד, ג') וכתב לה ספר כריתות וכו' או כי ימות איתקש מיתה לגירושין, מה גירושין שרו לעלמא דכתיב בקרא קמא וכתב לה ויצאה מביתו אף מיתה נמי שריא לעלמא.
<h2>דף יד.</h2>
עשה בה מאמר ומת חולצת ולא מתייבמת, דמאמר לא קני ביבמה דלא מיקניא אלא בביאה, דתניא (קידושין י"ד.) יכול יהא כסף ושטר גומרין בה כדרך שביאה גומרת בה, ת"ל (דברים כ"ה, ה') יבמה יבא עליה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה. ומאמר ביבמה מדרבנן בעלמא הוא, דאמור רבנן (יבמות נ"ב.) מצות יבמה מקדש ואחר כך בועל, ולא מיפטרא בלא חליצה. (שם י"ח.) ולא תימא דווקא דעבד בה מאמר דאסרה לה לצרתה ליבומי ומיחלץ חלצה ולא מיבמה אבל לא עבד בה מאמר שריא צרתה ליבומה, אלא אע"ג דלא עבד בה מאמר צרתה חלצה ולא מייבמה, דכיון דקיימא לן יש זיקה הוה לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה, והאי דקתני עשה בה מאמר לאפוקי מבית שמאי דאמרי מאמר קונה קניין גמור ואיפטרא לה צרתה אפילו מחליצה, קמ"ל דלא כבית שמאי ובעיא חליצה וקתני אע"ג דעבד בה מאמר צריכה חליצה דלא כבית שמאי.
<h2>דף סז:</h2>
[פסק] והיכא דקדיש חדא מן הנך עשרים נשי דחשבינן לא תפשי בגוה קידושי ולא צריכה גיטא מיניה ואי מיעברא מיניה וילדא הוולד ממזר, דתנן וכל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה קידושין על אחרים הוולד ממזר ומפרש תנא דמאי נינהו ואין להן עליו קידושין כל העריות שבתורה. מדאוריתא מנלן, אמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע (ויקרא י"ח, כ"ט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל הוקשו כל העריות כולן לאחות אשה מה אחות אשה לא תפסי בה קידושי דכתיב (שם י"ח) לא תקח אלמא לית ליה קיחה אף שאר עריות לית בהו קיחה.
<h2>דף סט.</h2>
ולית ליה תקנתא למיעל בקהלא דישראל לעולם בין זכר ובין נקבה, אי זכר הוא ונסיב בת ישראל ולד בתר אבוה אזיל, דילמא דנסיב שפחה ומשחרר ליה לולד כר' טרפון, דתנן (קידושין ס"ט.) ר' טרפון אומר יכולין הן ממזרין לטהר כיצד ממזר נשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין ואמרינן אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון, אלא כל מינסב מישראל לית ליה תקנתא. ואי נקבה היא ומינסבה לבר ישראל ולד ממזר הוי ובתר אימיה אזיל, וממזרת לית לה תקנתא לאינסובי לעבד, דעבד לית ליה חייס.
והיכא דאוליד מהני עריות ולד, ממזר הוי ואסיר למינסב בת ישראל, מיהו אם ממזר זכר הוא אית ליה תקנתא לזרעיה למיעל בקהלא דישראל איפשר דנסיב שפחה כרבי טרפון דאמר יכול ממזרין לטהר, כיצד, ממזר שנשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין וקיימא לן דר' טרפון לכתחילה קאמר, ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון. ואי נקבה מוליד לית לה תקנתא לאינסובי לעבד דעבד לית ליה חייס, אבל ממזר זכר אי נסיב שפחה טהר זרעיה, אבל מינסב מישראל, לית ליה תקנתא לממזרין כלל. ממזר זכר דנסיב בת ישראל ולד בתר אבוה אזיל, וממזרת דנסיב לה בר ישראל ולד בתר אימיה אזיל, ואע"ג דכתיב (במדבר א', ב' וכ"מ) למשפחותם לבית אבותם אלמא ולד בתר אבוה אזיל, כתב רחמנא בממזר (דברים כ"ג, ג') לא יבא לו הלך אחר פסולו, דהוה חזי ליה לקרא למיכתב לא יבא ולא בעי לו מאי לו הלך אחר פסולו, ואפילו ממזרת נקבה דמינסבא לבר ישראל ולד אזיל בתר אימיה.
<h2>דף עז.</h2>
כל שהוא בלא יבא הולד פסול ופוסל ואילו הן עמוני ומואבי מצרי ואדומי עבד וממזר כותי נתין חלל, ביאת חלל כשרה אף על פי שהוא בלא יבא אין אביו בלא יבא.
<h2>דף עח:</h2>
האומר בני זה ממזר אין נאמן, דכי נמי קיימא לן (ב"ב קכ"ח:) הילכתא כרבי יהודה דאמר נאמן דאמרינן (שם) והילכתא בכל הני שמעתתא כי דשלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא, הני מילי היכא דאמר על תינוק בין הבנים בכור הוא דכיון דקאמר על דזוטר מגדול ואמר האי בכור, מגו דהימניה רחמנא על בכור דכתיב (ויקרא כ"א, י"ז) יכיר ואמרינן יכיר יכירנו לאחרים דממילא קא הוי גדול ממזר, במקום שאין בכור לא מהימן דאמרינן רוב בעילות אחר הבעל, ולא מהימן למימר בני זה ממזר, כל היכא דליכא במקום בכור דליכא יכיר דתלייה רחמנא בגויה, לא מהימן ולא הוי ממזר, ואפילו אשתו פרוצה ביותר, רוב בעילות אחר הבעל.
